אודות

טקסטים של יונתן אמיר לתערוכות של לנה ועודד זידל: המנזר ופני השטח, 2012, גלריה אגריפס 12, ירושלים


undefined

המנזר 3
, 2005, פחם על נייר, 2 חלקים, 70X200 
, צילום: מיכאל עמר


המנזר / יונתן אמיר

עבודותיהם של לנה ועודד זידל אמנם מוצגות זו לצד זו בגלריה אגריפס 12, אך כפי שניתן להבחין בנקל מדובר בתערוכות נפרדות של שני אמנים שונים. יחד עם זאת ישנו גורם המחבר בין שתי התערוכות, הקשור בניסיון של שני אמנים מנוסים להרחיב את גבולות עבודתם המוכרת או לחילופין לפרוץ אותם לגמרי. התנסויות אלו מבקשות לבחון את הזיקות שבין הדימוי עצמו למדיום שמדמה אותו, דבר שבא לידי ביטוי בעבודתו של עודד זידל, שמרחיב את שפת הציור המינימליסטית-תעשייתית המזוהה עימו ויוצר מערך אובייקטים הנע בין ציור לבין מודל אדריכלי, ובעבודתה של לנה זידל, שמציגה רישום פרוטאז´ מושגי, גס אך מצומצם, שמבקש לבחון את יכולתה של פעולה רישומית כמעט מכאנית שכזו להדהד רשמים וזיכרונות.

במשך תקופה ארוכה ביקרה לנה זידל במנזר המצלבה בירושלים, שהתה במקום, התיידדה עם הנזירות והנזירים המתגוררים בו וצילמה את המנזר מזוויות שונות ובשעות שונות של היום. מששבה לסטודיו החלה לרשום את המנזר, וליתר דיוק לא ממש את המנזר אלא את צלליתו, למעשה לא את הצללית עצמה אלא את דימוי הצללית כפי שנשמר בזכרונה של האמנית. את הרישומים יצרה מהזיכרון תוך שימוש בטכניקת פרוטאז´ הנוצרת במשיחת הפחם ע"ג נייר המוצמד לפני שטח בעלי טקסטורה. הבליטות והסדקים בלוח העץ המונח מתחת לנייר, מיתרגמים במקרה זה לרישום מחוספס ועשיר המהווה דימוי אינדקסיקאלי של מצע העבודה. כפועל יוצא מכך, לא פחות מכפי שהרישום של לנה זידל מתאר את צדודית המנזר שנצרבה בזכרונה, הוא מסמן הלכה למעשה את תנאי השטח של היווצרותו, את המכשולים, התפניות האקראיות והכתמים הבלתי-צפויים שמאפיינים את תשתיתו. התוצאה היא רישום בגושים כהים המתחקים אחר קווי המתאר של המבנה, קירות תומכים שנטמעים בדימוי העמוס, פרטים שנבלעים בטקסטורת הרישום הפרוטאז´י ומבטלים גבולות בין מושא הרישום לרישום כמושא.

undefined

המנזר 
1, 2003, פחם על נייר, 3 חלקים, 140X300
, צילום: מיכאל עמר

כמבנה אבן ימי-ביניימי גדול ומוקף בשטח פתוח בלב ליבה של העיר המודרנית, מרכז העיר לפניו וגבעת השלטון ומוזיאון ישראל מאחוריו, פועל מנזר המצלבה במעין טריטוריה נבדלת. הרישום של זידל משתמש באתר היחודי כדי לבצע מהלך כפול: מחד הוא מנצל את הניתוק שלו על מנת לנסות לייצר אוטונומיה ארעית - מרחב התבוננות המאפשר בחינה מדיטטיבית של הרישום בכלל ורישום הנוף בפרט, במנותק מהקשרים פוליטיים מקומיים (שמהווים יסוד מרכזי בעבודות אחרות של האמנית). מאידך מבקש הרישום לנכס את המקום, לגאול אותו מניתוקו, להקנות לו זיקה ובעלות ובכך גם למקם אותו מחדש ולבטל את האוטונומיה שהוענקה לו. כפועל יוצא מפעולת ההתחקות והרישום הפרוטאז´י נוצר מקום נטול מקומיות המביע ניסיון ללכוד משהו מן הרוח החמקמקה שהאתר משרה על האדם השוהה בו, ובו בזמן עדות לקושי לעשות כן. אולם לרישום הפרוטאז´ יש משמעות נוספת ומהותית: הפעולה המכאנית והרציפה הנוצרת בד בבד עם צמצום האמצעים החומריים למינימום מחייבת צלילה - מחיקת הידוע והמוכר והתמסרות למסתורין הכרוך באי הידיעה כיצד תראה התוצאה. זידל מתארת זאת כוויתור על ודאות ובהירות לטובת חוויה רוחנית שפעולת הרישום מהווה צינור המוליך לעבה.



פני השטח /
יונתן אמיר

undefined עודד זידל מתוך התערוכה פני השטח, צילום: מיכאל עמר

גם עודד זידל עוסק בצמצום. ציוריו הולכים ומשילים מחוות ציוריות, ניואנסים ודימויים מורכבים שהופיעו בעבר בעבודותיו, לטובת מילון צורני וצבעוני רזה ומאופק - אוסף בסיסי של צורות שבלוניות הניתנות לשיבוץ בתפקידים שונים בכל פעם מחדש. פעם העיגול הוא ראש, פעם פנס ופעם ירח. פעם המלבן הוא בניין, פעם משאית ופעם פני שטח טופוגרפיים, פעם המרובע הוא חלון, פעם מסגרת ופעם צורה כשלעצמה. זהו ציור הנראה כהבטחה לציור - מין קופסת פאזל שהתמונה המודפסת עליה מציגה את הדימוי שיווצר בהרכבת החלקים שמונחים בפנים. פאזל הוא גם אסוציאציה שעולה מהתבוננות בציורים, שהדימויים המופיעים בהם לוקטו ממגוון מקורות השפעה שונים ומרוחקים - נופי הספר האמריקאי, עירוניות ירושלמית, קונסטרוקטיביזם רוסי, מינימליזם נקי ומראות תעשייתיים, צורות גיאומטריות אמורפיות שהפכו לדמויות אדם העומדות מול צורות גיאומטריות דומות שהפכו לנוף.

אם הציור של עודד זידל נראה כהבטחה לציור, הנוף המופיע בו נראה כהבטחה לנוף. זהו נוף של פרסומת המזכיר דימויים טלוויזיוניים וגרפיים משנות ה-50. על פניו הציורים נראים כדימויי מסיכה. בדומה ל"עקרת הבית המאושרת" מן הטלוויזיה, גם הם מציגים את מה שנראה כשבלונה או מעטפת, אולם בניגוד לדימוי עקרת הבית המאושרת, דימוייו של עודד זידל אינם מבקשים לדחוס את הדרמה המתחוללת מתחת לפני השטח לתבניות של שלמות הרמטית. באופן מפתיע, חרף האטימות של הדימויים הסכמטיים יש בהם רוך וחמלה. התעשיה המופיעה בהם אינה מנוכרת, הנוף המגודר אינו מאיים והדמויות השבלוניות אינן חסרות אופי. כך, אף שמדובר בציורים המבוססים על סכמטיות אלו ציורים שפוגשים את הסכמטיות בגלגולה המאוחר, כשהיא משוחררת מהבטחות אוטופיות שייצגה בראשית המאה ה-20 ומן הצורך להסוות את זרמי הנגד הגועשים תחתיה שנוצרו חצי מאה מאוחר יותר. השחרור מאידיאולוגיות מוצהרות ומשחקי תפקידים מותיר את הציור של עודד זידל "פנוי רגשית", וככזה הוא כמובן מלא ברגש.

יונתן אמיר, אוצר, 2012



 undefined
 undefined
             עודד זידל, פני השטח, 2012, גלריה אגריפס 12 , ירושלים
לנה זידל, המנזר, 2012, אגריפס 12, ירושלים

לתמונות נוספות  מתערוכות המנזר ופני השטח
לחץ כאן

לוידאו  של התערוכה  המנזר ופני השטח
לחץ כאן
 
  

יוסי וקסמן 2018

שוש אברבוך 2018

שוש אברבוך 2017

גדעון עפרת 2017

אלחנדרה אוקרט 2017

לנה זידל 2007-16

פרס ש. איש שלום 2015

עודד זידל 2015

גדעון עפרת 2013

אלברט סויסה 2013

קרין לויט הארץ 2013

יונתן אמיר 2012

זאב בר סלע 2012

שוש אברבוך 2008

זאב גולדברג 2007

מוניקה לביא 2006


כל הזכויות שמורות לנה זידל 2008-2017
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית