אוצרות

טקסט של לנה זידל לתערוכה של נטשה קוזנצובה: למי מנגנת המוסיקה?, 2012, גלריית הבית האדום, תל-אביב


undefined

נטשה קוזנצובה, הגירה , 2012, מתוך הסדרה "למי מנגנת המוסיקה?", אקריליק על בד , 120X500


נטשה מאפריקה

נדמיין לרגע - כולנו אפריקאים. ואבות-אבותינו, גם הם אפריקאים. אנחנו מיבשת אפריקה. יצאנו מאפריקה וכעת אנו גרים בתל-אביב, פריז, לונדון, או בכל עיר אחרת על כדור הארץ. אנחנו האוכלוסייה החדשה של הכוכב הזה.... הרהורים מסוג אלה עולים תוך כדי צפייה בסדרת עבודותיה של נטשה קוזנצובה הנושאת את השם המסתורי במקצת "למי מנגנת המוזיקה". "למי...", אולי במובן של "מי כאן השחקן הראשי?" או "של מי הכוכב הזה, בשם כדור הארץ"? נטשה מתחילה מבראשית .הטריפטיכון הראשון בסדרה נקרא "אדם וחווה" הוא גדול מימדים, עשוי בצבעי אקריליק עזים ומזכיר לעתים, כמו  שאר העבודות בסדרה, כרזת חוצות שנושאת איכויות של גרפיטי. משני צידי הטריפטיכון, שכולו על רקע ירוק, ניצבים אדם וחווה אפריקאיים, וביניהם, בחלק האמצעי, שרוע קרנף שרגליו קשורות בחבל. בכל חלק בטריפטיכון ניצב באופק קרנף קטן משלו. מדוע? הרי לפנינו ציור סימבולי המבקש פענוח...שמיים ירוקים, דשא ירוק ופיסת אדמה לבנה בתחתית הציור. 

הציור בנוי בצבעים משלימים - אדום וירוק, האדמה נשארת בהירה או כמעט לבנה בכל העבודות של הסדרה. הצבע הלבן במפה גיאוגרפית מסמל יבשות שטרם נחקרו. או שטרם נמצא להן שם. עד כאן, הכול עוד איכשהו מתאים לגן העדן. אך הדימוי של הקרנף הקשור ברגליו - מטריד ביותר: מה זה? פוטנציאל בלתי ממומש של כוח חייתי חסום? כוחות טבע ראשוניים שלא באו לידי ביטוי? כוחות פוטנציאליים של האנושות כולה? של האומה האפריקאית?  יחד עם זאת, הקרנף הקשור מעלה אסוציאציות של "התקרנפות", של אטימות עבת עור ושל תוקפנות חסרת רחמים... ואם כן, אז, אולי הדימוי מרמז על תוקפנות שקשורה ברגליה וניצחונה של הרוח האנושית על דחפים חייתיים ראשוניים?

undefined

מימין
לשמאל: עודד זידל, מיכאל גרובמן, נטשה בריליאנטובה, לנה זידל, נטשה קוזנצובה, יעקב שאוס, אירנה וורובל-גולובקינה, מיכאל יחילביץ, ..

כמובן, שבעבודותיה של נטשה לא נמצא לכך תשובות, אלה אך ורק שדות חידתיים שמצמיחות סימני שאלה קוצניים ומטרידים. בעבודה אחרת - "הגירה", אנו מוצאים את עצמנו מול תינוק אפריקאי בחיתול, שניצב במרכז הטריפטיכון, דורך על הגלובוס עם הילת כוכבי האיגוד האירופי מעל ראשו. משני צדי התינוק נפרס נוף עירוני, המזכיר מאוד מרינה תל-אביבית וכמו כן, רחובות תל-אביבים בדרום העיר. את הרחובות האלה ממלאת אוכלוסיה אפריקאית. לאור המאורעות האחרונים זוהי עבודה שהופכת את נטשה קוזנצובה, באופן חד משמעי, לאמנית פוליטית. אך, נטשה אינה נוקטת עמדה, אלא מתבוננת, מראה את מבטה ומציגה לפנינו מארג מתוחכם של עובדות אמנותיות. היא אינה נמהרת להסתתר תחת האמירה המיתממת: "אני רק מציירת את מה שאני רואה", אלא להפך, היא מכריזה בקול רם: " אני רואה את המצב הנוכחי - כך..." אז כן, הנוף האנושי השתנה. אז,כן, הרחובות מלאים בבני אדם ממוצא אפריקאי. כן, הופיע בעולמנו משיח בדמותו של תינוק אפריקאי, אם רוצים - זה הוא ישו, המשיח התל-אביבי החדש שלנו. שלנו ושל האיגוד האירופי. 

הדימויים הולכים ומתרבים: גברת המזכירה את מישל אובמה דורכת עם עקביה על דפי עיתון צרפתי מסורתי "לה מונד", אנשי כמורה אפריקאים מברכים את העולם על רקע אחוריים ושדיים חשופים בשלטי רחוב. העולם הישן מתכווץ ונסוג, ומתחוללים בו שינויים תרבותיים ואתניים. העולם החדש בהתהוות. איך הוא יראה? לאן כל זה מוביל? אין לדעת. מלבד העבדה שנטשה בפרוש יצרה כאן הצהרה עוצמתית... והמסקנות? לא תמצאנה אצל נטשה... ואין לשכוח - אלה הם ציורים. ציורים בלבד. למרות שברור לנו שציור טוב לעולם אינו נשאר " רק ציור". ואין מקום לדבר על כך, מה היה קורה לציוריה של נטשה, לו היינו מפרידים בין הציור לבין המסר. פוליטיות היא חלק בלתי נפרד של משטח עבודותיה. יחד עם זאת, יש לזכור, שעם כל הפרובוקטיביות של המסרים החברתיים והפוליטיים, הם בו בזמן נושאים תפקיד של אחד המרכיבים ההכרחיים בפלטה של קוזנצובה. כמו צבעי אקריליק או הבד.

אז, קיבלנו תמונה ברורה, נציגי האומה האפריקאית אצלנו, ברחובות אירופה ובכל מקום אחר על כדור הארץ. כך נראה היום הכפר הגלובאלי. כך נראית היום "הבשורה החדשה" מאת נטשה קוזנצובה. מצד שני - לא שלא ידענו... הרי הנחנו, שגם לנטשה יש שורשים באפריקה. כי ,הרי גם היא ממוצא אפריקאי...כמונו...לא?

לנה זידל, 2012


 

המשוטט, 2017

ורחוק מפנינים מכרה, 2016

האמן כבלש פרטי, 2014

קרדו, 2014

חצר המפעל, 2014

שמי אדמה, 2013-15

אזעקת אמת, 2013

נטשה מאפריקה, 2012

מציאות אחרת, 2010

נסיעה טובה, 2010

ארבע קירות, 2010


כל הזכויות שמורות לנה זידל 2008-2017
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית