אוצרות

טקסט של לנה זידל לתערוכה של נטשה קוזנצובה: מציאות אחרת, 2010, בית האמנים, ירושלים




נטשה קוזנצובה, גמדים
, פרט, 2010, אקריליק על בד,210X200


מציאות אחרת

עולמה המורכב, האישי-אסוציאטיבי של נטשה קוזנצובה מלווה במבט טרגי־¬קומי תוך רפרור אל ההיסטוריה של האמנות. הרעיונות העומדים מאחורי עבודותיה מונמכים לכדי דימויים שטוחים ופלקאטיים בהם הדמויות מזכירות גיבורי סדרות קומיקס. גישתה הקלילה לנושא והעדר הפאתוס מאפיינים את הסדרה “גמדים”; דמויות קריקטוריות כמו הפסנתרן מישל פטרוצ’יאני, רוכבת אופנוע בעלת חזות פראית וילדה-גמדה עם כלב – מככבות בהן. נדמה, כי רובן ככולן התכווצו תחת מכבש לחץ. גם הגמדים המפורסמים שהציב פיקאסו בעבודותיו כקוריוז מאוזכרים בעבודותיה ומנהלים דיאלוג עם דיוקנאות של ולאסקז שתוארו כאינדיבידואלים, אנושיים וטראגיים. קוזנצובה מבקשת להפוך את הדמויות לאלגוריה למצב האנושי בו כולנו גמדים הנמצאים בתא לחץ. הגמדים אינם מוצגים כגרוטסקה או כדמויות טרגיות שוליות אלא כמי, שהגיעו להשלמה ומצאו את מקומם בחברה.

נטייתה של קוזנצובה להדגשת הניגוד בין תוכן פילוסופי עמוק לבין סגנון ביצוע קליל ומשוחרר בא לביטוי גם בעבודה “החתולים נוטשים את העיר” מתוך הסדרה “היה היה”. שם נשמע אות אזהרה: החתולים הנוטשים הם כחולדות הנמלטות מאוניה טובעת – זהו איתות, סימן לאסון מתקרב או לשואה אקולוגית. העבודה משלבת צבעי אקריליק אפורים ושחורים עם נגיעות של זהב וכסף. השימוש בצבעים מתכתיים מחזק את הרושם החידתי ואת המסתורין בעבודות. נוכחותם של צבעי הכסף והזהב מאזכרים איקונות מוזהבות מתקופת הרנסנס המוקדם כמו גם נושא העבודה שאף הוא מזכיר סצנות אפוקליפטיות האופייניות לתקופה. חיבור זה הופך את קריאתה האינטואיטיבית לאיתות אזהרה אוניברסאלי. הרושם המתקבל הוא טרגי־קומי –ההומור והתקווה משתלבים בתיאור האפוקליפסה.

לנה זידל, 2010


 

נאופוסטיזם? נאוסנט? 2021

מחווה לקסטל 2021

המשוטט 2017

ורחוק מפנינים...2016

האמן כבלש פרטי 2014

קרדו 2014

חצר המפעל 2014

שמי אדמה 2013-15

אזעקת אמת 2013

נטשה מאפריקה 2012

מציאות אחרת 2010

נסיעה טובה 2010

ארבע קירות 2010

 
כל הזכויות שמורות ללנה זידל 2008-2023
עיצוב ובנית אתרים מועלם גלית 


לאתר החדש: https://lenazaidel.com
כל המידות בסנטימטרים, גובה × רוחב
כל צילומי הרפרודוקציות של העבודות של לנה זידל באתר זה,
צולמו על ידי מיכאל עמר, אלה אם כן צוין אחרת